<h1>סמ"ג לאוין סימן שט"ו</h1>
<h2>דף יג:</h2>
כתב רבינו משה (איסורי מזבח פ"א הל' ז') שאין מטיל מום בקדשים בזמן הזה לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים (שאז) [שהרי] היה ראוי לקרבן ופסלו אבל בזמן הזה אף על פי שעבר בלא תעשה אינו לוקה, וחילוק כזה מפרש התלמוד בע"ז בפ"ק גבי ויהא כמטיל מום בבעל מום ומתרץ הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דחזו דמים להקרבה אבל בזמן הזה לא.
<h2>דף כב:</h2>
אמרינן בפרק שני דעבודה זרה, לוקחין כל הקרבנות מן הגוים ואין חוששין לא משום רובע ונרבע ולא משום מוקצה ונעבד עד שיודע בודאי שזה נפסל הרי הוא אומר מעמלקי הביאום למען זבוח לה' א-להיך (רמב"ם איסורי מזבח פ"ג הל' ט"ו).
